״ הגוף הוא המקדש שלי, אסנות הן התפילות שלי״

״Body the shrine , yoga thy light Body is my temple asanas are my prayers ״

מאמר מאת :בירג׳ו מהטה תרגום: אבי אוזילבסקי

לעיתים קרובות גורוג׳י היה אומר : ״ הגוף הוא בית המקדש שלי, אסנות הן התפילות שלי.״ הוא גם אמר: ״ הגוף הוא הקשת, אסנות הן החץ והמטרה היא הנפש.״ אני רוצה להציג את האופן בו אני מבין את ההצהרות האקספרסיביות והחידתיות הללו. ״ הגוף הוא בית המקדש שלי והתנוחות הן התפילות״ במקדש שוכנת האלוהות, כדי שהגוף יהפוך למקדש, יש להביא את הנשגב אל תוך הגוף. איך מזמנים את הנשגב? באמצעות קריאה אל הגוף. באמצעות תפילה. אני מציע להניח שהאסנות הן תפילה שנועדה למשוך את האלוהות אל הגוף כך שהגוף יהפוך למקדש. הגוף הופך למקדש והיוגה הופכת לאור שבתוכך, המאפשר לך לראות את האלוהות, יש לשתמש בגוף ככלי. קשת, והחץ הוא שיפגע במטרה. הקשת צריכה להיות מתוחה במידה הנכונה והגוף צריך להיות מכוון נכון ואז התנוחה מבוצעת נכון ואנחנו מובלים פנימה אל הנפש. בעוד אחרים קוראים אל האלוהות באמצעות שמות, למשל אום נאמה שיוויה, עבור גורוג׳י זה יהיה אום טריקונאסנה שיוויה. גורוג׳י קרא את האלוהות אל גופו באמצעות תנוחה. כך שבמקום רק לראות את שם האל, הוא היה מסוגל לקרוא לו באמצעות הגוף, התנוחה, התרגול, כך שהאלוהות למעשה יורדת אל גופו, מעטירה חסד על גופו וכך הגוף הופך למקדש. אם כן, איך נגרום לאלוהות לבוא אל הגוף? אלו שלמדו ישירות מגורוג׳י ידעו שכאשר תירגלת איתו, משהו קרה לך, אולי לא הבנת את זה , אבל משהו מיוחד קרה לך בשיעור. ייתכן שהנוכחים כאן חוו דבר דומה בשיעורים של גיטהג׳י, ייתכן ולא תדעו לתאר זאת מכיוון שזו התנסות חדשה. הטענה שלי היא שבאמצעות ההוראות הניתנות על ידי גורוג׳י גיטהג׳י או פרשנטג׳י והמורים אליהם אתם באים ללמוד שוב ושוב , אתם מקבלים מבט חטוף אל הנשגב. למה אינכם מודעים לנוכחות של הנשגב שבגופכם? אתם יכולים לא לדעת איך האוכל שאכלתם היום מזין את גופכם וזה לא יהפוך את מזון לפחות אפקטיבי. אולי אינכם מכירים את הטבח שבישל את האוכל ועדיין אפקט האוכל על הגוף יהיה זהה . באופן דומה , אינכם מכירים את נוכחות הנשגב בגוף ועדיין אין זה הופך אותה לפחות אפקטיבית. מהו הנשגב? איך אנחנו מזהים אותו? ישנם שני אספקטים של המינד. למשל, אני מזהה אדם כחבר, מה זה אומר? זה מחולק לשניים: אני מזהה אדם לפני, רישום החושים מודיע לי שיש אדם לפני. אבל איך אני מזהה שהוא חבר? זהו האספקט השני של המינד ואני אקרא לו אנלוגיה. אדם זה נראה כמו האדם שאותו אני מכיר כחבר ולכן הוא חבר. זוהי אנלוגיה- הוא נראה כמו כך וכך, כך וכך הוא חבר ולכן האיש שלפני הוא חבר. זהו ההיגיון. אם כן, לכל הכרה נדרשים שני אספקטים; האחד הוא תפיסה, השני הוא המשגה או אנלוגיה. מהו ההבדל בין אנלוגיה למושג, המשגה? צרור היקשים יוצר קונספט. מהו קונספט מופשט? 3 בננות ועוד 4 בננות יתנו 7 בננות. זהו קונספט. אנחנו לא סופרים את הבננות אנחנו אומרים 3+4 = 7 . זהו קונספט מופשט. למה אני מדבר על מושג ומושג מופשט? מכיון שעליכן להבין או לדעת את האלוהות שבתוככם, כדי להבין אותה עליכם לדעת משהו לגבי מהותה. אתם צריכים להיות מסוגלים להגיד – התחושה היא כמו התחושה שהיתה לי בשיעור ולכן זה הנשגב. לדוגמא, רבים מכם הולכים למסיבות ובמסיבה מישהו יכיר אתכם למישהו אחר. זה דומה למה שגורוג׳י עשה, הוא הציג בפניכם את הנשגב. אבל אנחנו לא זוכרים והיה עליו להזכיר לנו שוב ושוב שזו היא האלוהות. אנחנו מעולם לא בנינו יחסים עם האלוהות מכיון שאין לנו את מושג בנוגע לאלוהות שבתוכינו. אנחנו תופשים את המושג אך איננו הוגים בו מספיק ולכן איננו יודעים אותו. כדי להעריך את המושג אתם צריכים איזו שהיא אנלוגיה. אציג בפניכם אנלוגיה כדי להקל על ההבנה. האלוהות, כפי שכולנו מבינים, שרויה בכל המקומות, היא כל יכולה ויודעת כל. אנחנו כיחידים מוגבלים על ידי חלל , זמן, כוח וידע. הנה דוגמא שתאפשר הבנה בהירה של ההבדל בין השניים. נהר שבר ענן מציף את הנהר. מה קורה לנהר? הגדות נפרצות והמים מכסים את השדות הסמוכים. בשדות הנמוכים יהיו יותר תעלות שיתמלאו במים. כאשר המים נסוגים השדה יהיה ללא מים אבל בתעלות עדיין יהיו מים. המים בנהר והמים בתעלות יהיו זהים אבל עכשיו אתם מזהים את המים בתעלה כאגם או כבריכת מים. התעלה הפכה לאגם ואתם יכולים לזהות את האגם כנפרד מהנהר. אם הנהר הוא מטאפורה לאלוהות, האגם הוא מטאפורה לאינדיבידואל. באופן הזה התודעה האויברסאלית הופכת לתודעה אינדיבידואלית עקב נסיבות שאינן קשורות לטבעה המהותי ( של התודעה ) . ולא רק שיש לנו עכשיו גוף מים שניתן לזיהוי ברור ונקרא אגם אלא שנוכל להמשיך ולזהות אותו באמצעות המידע שהאגם נמצא ליד טחנה ושהיא נמצאת ליד מקדש. באופן הזה נבנית הזהות של האגם . יחד עם זאת, מהותו ( מים ) עדיין זהה למהותו של הנהר. מה קורה בהמשך? עם ירידת מפלס המים בבריכה , משתנה גם הצורה, אך הזהות ( מים ) נשמרת. באופן דומה, הגוף עובר שינויים. אתה ילד קטן, אתה מתבגר, מזדקן, ועדיין הזהות שלך נשמרת. אם כן המהות של התודעה האינדיבידואלית זהה לאלוהות אך כתוצאה מן הנסיבות הן נראות כשתי ישויות שונות ונפרדות. ומה קורה? התודעה האינדיבידואלית ( Jivatma ) מפתחת זהות , זהות זו נקראת האגו ( ahamkara ) . אני לא משתמש במילה אגו כגאווה, אני משתמש במילה כדי לציין משהו שיש לו זהות מובחנת והקשרים. המדע המודרני גילה מתי מתחילה המודעות העצמית של האדם להתגבש כאינדיבידואל. כולכם יודעים שאתם אתם, כן? אין ספק בקשר לזה. אך מתי האתה הזה החל להתקיים? מתי הבנת שאתה זה אתה? זה קורה בין גיל 18 חודשים ל 22 חודשים. איך גילו את זה ? הכניסו ילד בן 15 חודשים לחדר עם מראה גדולה, הילד ראה את דמותו במראה והחל לשחק עם הדמות מבלי להבחין שמדובר בהשתקפות שלו במראה. כך יום אחרי יום. בין משחק למשחק, ומבלי ששם לכך לב, ציירה האם נקודה שחורה על לחיו של התינוק. הילד ניסה להוריד את הנקודה מן ההשתקפות במראה עד לאותו יום שבו הבחין הילד שזה הוא המשתקף במראה והסיר את הנקודה מהלחי שלו עצמו. זהו הרגע שבו הילד התפתח מספיק כך שהוא מזהה את עצמו עם ההשתקפות שלו במראה.

ועכשיו לנקודה מכריעה וחשובה. האם אנחנו זוכרים משהו לפני גיל 18 חדשים? אנחנו לא. מכיון שהזכרון מתחיל להתפתח באופן סימולטאני עם ההתפתחות של האגו. ישנם שלושה מינים שיכולים לעבור את מבחן המודעות העצמית הזה- האדם, השימפנזה והאורנגוטאן. מהו הצד השלילי של אותה מודעות עצמית? אתה מתחיל לזהות את עצמך ולהזדהות עם עצמך כגוף וכל הקשור בו. בואו נחזור אל האנלוגיה , איך נזהה את גוף המים ? עפ״י קווי המתאר שלו? האם הצורה הכרחית לזיהוי זה? האם הצורה של גוף המים הזה היא תכונה מהותית של המים? לא! האם מיקומה של הבריכה לצד מקדש היא פקטור משמעותי? לא ! ועדיין אנחנו נזהה את גוף המים הזה עם הנסיבות המקריות הללו ולא עם הנסיבות המהותיות. ולכן כאשר מישהו שואל ״ מי אתה?״, אתה תענה , אני כך וכך , אני מהארץ הזו, אני עובד בחברה ההיא, אני מורה ליוגה או תלמיד יוגה וכו…אף אחת מפיסות האינפורמציה הללו איננה מהותית כמו שהשלולית והבריכה אינן מהותיות לזיהוי טבעם של המים. אנחנו מתחילים לזהות את עצמינו עם כל אלו , אך הם אינם מהותיים. אפקט שלילי נוסף של המודעות העצמית היא הידיעה שזה שאתה מזהה כ״ אני״ , זה שאתה קורה לו ״ אני״ ימות בסופו של דבר, זה שאני יודע כעצמי ימות בעתיד. זהו האספקט המהותי. כאשר אתה מבין שאתה אינדיבידואל, נובטת גם ההבנה שבעתיד תמות. ולכן אפילו גדולי הקדושים סובלים, גם אם סבלם הוא דק ומעודן יותר. זהו הפחד מן המוות – אבהיניוושה. אם כן, הזהות אינה מהותית אלא נסיבתית ולכן איננה קבועה. אם יש זהות, עליה למות, מכיוון שזהו טבעם של הדברים. מותה של הזהות אינו מעיד על שינוי מהותי של החומר. האינדיבידואל יכול להיות מזוהה כ ״זה״ ובהחלט לא כ״זה״ . הוא תחום על ידי קווי מתאר של הגןף , הוא אינו בכל מקום. הנהר, לעומת זאת, פשוט זורם בלי גבול. אם כן, כאשר העצמי האינדיבידואלי התחום בגבולותיו, מתחבר בחזרה לעצמי האוניברסאלי; כמו אגם המתחבר אל הנהר,למרות שהוא מאבד את זהותו הוא מרוויח קיום חסר גבולות. הוא זוכה בחופש ושחרור. מי האגם שהיו תחומים לגבולות האגם, כאשר ימצאו את דרכם אל הנהר, יהפכו לחסרי גבולות, יהפכו לחופשיים, משוחררים. praytna shaithilya ananta samapattibhyam. Y.S II.47 ״התנוחה היוגית מושלמת עם הרפיית המאמץ והתמזגות עם האינסוף” (תרגום : ד״ר יוחנן גרינשפון ) ״שלמות בתנוחה מושגת כאשר המאמץ לביצועה הופך לנטול מאמץ, והקיום הניצחי הפנימי מושג״ – ב.ק.ס. איינגאר האגו מעולם לא היה אמיתי. האגו התגבש עקב רשת נסיבות מקרית ולא מהותית, אבל הוא גרם לך להרגיש שזה מה שאתה. זה לא נכון, זה לא מי שאתה. ֿמהות המים היא H20, אין לזה קשר לגודל ולצורה הנקבעים על ידי גבולות הקרקע התוחמים את המים. גורוג׳י יצר ערוץ המחבר את העצמי האינדיבידואלי בחזרה אל המקור שלו. כאשר הייתם בתנוחה והמאמץ פחת, זה היה הרגע שבו התודעה האינדיבידואלית יצרה קשר עם התודעה האוניברסאלית והשתיים הפכו אחת. Tatah dvandvah anabhighatah YS. II.48 ״עם השגת השלמות הזאת היוגי אינו נשלט עוד על ידי הניגודים״. ( תרגום: ד״ר יוחנן גרינשפון. ) זהו אחד מסימני ההתקרבות אל הנשגב, וזוהי החוויה שאליה אנחנו חוזרים שוב ושוב. איך נוצר החיבור הזה שבין העצמי האינדיבידואלי לעצמי האוניברסאלי? איך נוכל להבין אותו? אסביר באמצעות אנלוגיה נוספת, זוהי אנלוגיה המבוססת על התנסות. גיתהג׳י אמרה בשיעור שחוליות 8 ו9 של עמוד השדרה הדורסאלי צריכות לנוע פנימה לכיוון עצם בית החזה, אבל באותו הזמן הטבור צריך להישמר מלנוע קדימה, בין אם בעמידה או בישיבה. פשוט תנסו ותראו מה קורה, יותר בעוצמה! החוליה הדורסאלית ה 9 פנימה לכיוון הסטרנום והטבור פנימה, עוד יותר בעוצמה !! מה קורה לעיניים שלכם? פקוחות לרווחה? עכשו תבצעו את אותה פעולה בעיניים עצומות ותיווכחו שאינכם יכולים לעשות זאת בלי לפקוח את העיניים. גיתה גם אומרת להכניס את השכמות פנימה. הכניסו בעוצמה את השכמות פנימה ! מה קורה לעיניים ? חדות ? מה קורה למינד ? האם היא חשבה על משהו? מה התחושה בגוף? האם זוהי תחושה של משהו הפונה החוצה או פונה פנימה? נראה שזה נפרש , לא? תבחינו מעבר לתחושה הפיזית של חלקי הגוף, חפשו את תחושת הדבר המתפשט בתוך החזה. תניעו את הטבור פנימה והחוליה הדורסאלית אל הסטרנום, כאשר הסטרנום נע קדימה. תייצרו תחושה יותר ויותר ברורה, כתפים מגולגלות לאחור, שכמות פנימה. בבית אתם יכולים לנסות לעשות את זה בכפיפות לאחור או בתנוחות אחרות. תשמרו את הטבור פנימה ותעצימו את הפעולה עד שהעיניים יהפכו חדות , פקוחות יותר. בעיניים פקוחות תגבירו את עוצמת פעולת העיניים ותראו מה קורה. ברגע שהחזה חש את הפתיחה הטבעית , תנסחו במילים את התחושה בחזה הקדמי. זהו הדבר שאתם צריכים לתפוס ולהבין! אתם צריכים להכיר בדבר הזה שנע החוצה, נסו שוב, טבור פנימה החוליה הדורסאלית ה 9 פנימה. מהי התחושהי הבאה לידי ביטוי? זוהי התודעה האינדיבדואלית שבאה לידי ביטוי חיצוני. אם חשתם את זה , ההבנה נבטה. מה שאתם מרגישים הוא התפשטות של התודעה האינדיבידואלית שנעה לעבר התודעה האוניברסאלית. התודעה האינדיבידואלית הנמצאת בגבולת האגם נעה אל הנהר. גורוג׳י באמצעות האש החזקה הטבועה באישיותו הניע את התודעה האינדיבידואלית החוצה אל הנשגב. הוא אמר : ״ כשאני מלמד אני לוחם״ ! הוא מנסה לפרק את גדות האגם השומרים את המים בתוכו ומונעים את ההתמזגות עם הנהר. התנועה הזו בתוך חלל בית החזה היא המניעה את התודעה האינדיבידואלית החוצה. למה אני צריך את התודעה האינדיבידואלית בחוץ? מכיון שרק אז התודעה האוניברסאלית תכנס פנימה. מיים טריים נכנסים פנימה רק אם המים העומדים יוצאו החוצה. למה נועדו האביזרים? לא כדי שהתנוחה תהיה קלה אלא כדי שהאינדיבידואל יוכל ליצור קשר עם התודעה האוניברסאלית. אם כן, כאשר אתם חשים את ההתפשטות בתוככם דעו שהתודעה האינדיבידואלית נעה החוצה. ואם אתם שומרים את התודעה האינדיבידואלית בחוץ אתם מאפשרים לתודעה האוניברסאלית לתפוס את מקומה. איך תשיגו זאת בתרגול האישי? זה קל לבוא לשיעור ולעקוב אחרי הנחיות המורה המכוונות את התודעה האידיבידואלית לפרוץ את גבולותיה. אבל איך תעשו זאת בעצמכם? תחילה עליכם להבין את הרעיון, ואז עליכם להתחיל לגרום לזה להתרחש. אם אתם חשים בפתיחה זה רמז. לכן באיינגאר יוגה יש דגש גדול כל כך על פתיחת בית החזה. ״Grahana svarupa admit anvaya arthabattva samyamad indriya jayah״ Y.S. III-48 “through samyama upon the purpose of the conjunction of the process of knowing, the ego, and nature, there is mastery over the senses” B.K.S. Iyengar ״מכאן נובעת מהירות השכל, קיום שאיננו תלוי בגוף, שליטה בטבע האוביקטיבי ( פרקריטי ) . ( תרגום: ד״ר יוחנן גרינשפון) הדימוי שיש לכם על עצמכם מותנה בתפיסה שלכם, התפיסה תלויה בחושים הפונים החוצה; כך יש לכם תמונה חיצונית של עצמכם. אם אתם מבינים את המנגנון שבאמצעותו יוצרים החושים את התפיסה העצמית , אז אתם יכולים לנווט סביב החושים ולהבטיח ש״תרומתם״ לבניית הדימוי העצמי שלכם מושלכת הצידה, ומה שנשאר הוא הטבע האמיתי שלכם ( שאינו מופרע על ידי הרשמים הנוצרים בידי החושים ). כאשר אתם מצליחים לנווט ו״ לנצח״ או להתגבר על תפיסתם החצונית של החושים, רק אז תוכלו להפוך את ההכרה שלכם אוניברסאלית באמת. “Tatah mano-javitvam vikarna-bhavah pradhana jayah״ Y.S. III-49 “ by mastery over the senses of perception,the yogi’s speed of body, senses and mind matches that of the soul, independent of the primary causes of nature. unaided by consciousness, he subdues the first principal of nature ( Mahat ). B.K.S. Iyengar ״ היוגי השקוע באופן בלעדי בהבחנה שבין האני ( פורושה ) והסטווה משיג עליונות על כל המצבים ןהוא יודע-כול. ״ ( תרגום: ד״ר יוחנן גרינשפון ) מודעותך למה שאתה נקבעת על ידי איברי התפיסה המייצרים דימוי עצמי. אם נוכל לנווט את קלט אברי התפיסה, נוכל להיות מודעים לעצמי האמיתי, הבלתי מוגבל. אינני משתמש במילה שליטה מכיוון שאז נטעה לחשוב שאנו שולטים באברי התפיסה שלנו. לעולם לא נוכל לעשות זאת מכיוון שהחושים שייכים לתחום אחר. הם אינם שייכים לתודעה אלא לטבע. לא נוכל להיות אדוני החושים, אך נוכל לנווט אותם. אם כן, כאשר אני משיגים יכולת לניווט איברי התפיסה והחישה ( indria Jaya ),אנחנו משיגים יכולת לשלוט בהכרה ( mano Jaya ) המובילה לידיעת העצמי האמיתי הבלתי מוגבל. אסמיטה – תחושת העצמיות, נובעת מאברי החישה והתפיסה. אם אתם מסוגלים לנווט אותם , תוכלו להימלט מן הרשמים הכוזבים של האגו או ה ״ אנייות״ , וכאשר האגו נעלם, מה נשאר? התודעה האוניברסאלית. עכשיו ניסוי קטן.משהו שגורוג׳י לימד ברוסיה ב 2008 כשהוא לימד פרנאיאמה. הוא ביקש כוס ריקה, הוא לקח קנקן מים ומזג מים אל הכוס ואז שאל: מה היה בכוס לפני כן? כלום, מה קורה לכוס? היא מתמלאת נכון? יש ספקות לגבי זה? אני פשוט אומר את המובן מאליו, אבל יש פה משהו מהותי , אנחנו צופים במובן מאליו . מים נכנסו אל הכוס , אבל קלטתם שהאויר יצא החוצה מן הכוס? אתם צריכים לאמץ נקודת מבט המתבוננת באויר כדי להגיד האם הכוס מלאה או ריקה. הכוס שאנחנו קוראים לה כוס ריקה היא כוס מלאה באויר וכשהכוס מלאה מים היא ריקה מאויר. אם כך, כאשר אנחנו מתרגלים פרנאיאמה במה אנחנו מתבוננים? אנחנו מתבוננים בנשימה. כאשר אנחנו אומרים שאיפה במה אנחנו מתבוננים ? משהו נכנס פנימה . אבל כשמשהו נכנס פנימה משהו יצא החוצה ומה שיצא החוצה הורגש בחזה. תנסו. מה הוא זה שיוצא החוצה? התחושה שהחזה מתפרש , הדבר שמתפרש הוא המיינד. זוהי התודעה האוניברסאלית. תנשמו פנימה והחוצה. בשאיפה, אם אתם מרגישים משהו נכנס פנימה אז אתם מתבוננים בנשימה ולעומת זאת , אם בזמן השאיפה אתם חשים משהו נפרש – אתם מתבוננים במינד. אם בזמן הנשיפה משהו נסוג פנימה , אתם מתבוננים במינד. כאשר אתם מתחילים לחוות משהו נפרש בזמן השאיפה ומשהו נסוג בזמן הנשיפה , המשהו הזה הוא התודעה שלכם, התודעה הפנימית שלכם. האם הרגשתם שמשהו שנע מתוככם מגיע אל החזה בשאיפה? איך תרגישו את החזה הקדמי אם ההכרה לא הגיע לשם? מודעות באה עם התודעה ! אם שאפתם והרגשתם את המגע , זה אומר שהמודעות נעה לשם ( למקום המורגש) , אחרת לא הייתם חשים במודע.

כאשר אתם נושפים, מה קורה למודעות? היא נעה בחזרה אל המרכז, ולכן לא הרגשתם את החזה. נסו זאת בזמנכם הפנוי. ועכשיו- איך הנשגב שייך לתמונה? כאשר אתם שואפים התודעה האינדיבידואלית שלכם נעה החוצה, תשמרו את התודעה האינדיבידואלית בחוץ, אל תתנו לה לסגת פנימה כאשר נושפים. מה שנכנס פנימה תהיה מודעות חדשה ולא אותה מודעות שעשתה אתכם למי שאתם. אתם מבינים מה אני אומר? כאשר אתם שואפים פנימה משבו יוצא החוצה , הדבר היוצא צריך להישאר בחוץ. ועכשיו תנשפו, בנשיפה מה שנכנס פנימה היא התודעה האוניברסאלית. אם אתם יכולים לעשות זאת, יש לכם קשר אל התודעה האוניברסאלית, תקבלו תחושה של משהו אחר. המתודה האיינגאריסטית תובעת שתשמרו את בית החזה פתוח, אל תאבדו את הפתיחה הזאת של החזה בזמן הנשיפה. תשמרו את התודעה האינדיבידואלית בחוץ ותנו לתודעה האוניברסאלית להיכנס פנימה, כך הופך הגוף למקדש. כאשר התודעה האוניברסאלית נעה פנימה אתם חווים מצב שאתם שאופים אחר כך לחוות שוב ושוב. זהו הדבר שבשבילו אתם באים שוב ושוב אל השיעורים. כך אני מבין את האמירה האניגמטית של גורוג׳י: ״ הגוף הוא המקדש שלי , האסנות הן התפילות שלי ״

בירג׳ו מהטה – 2015