אורן ניסים-כאבי הגב הכרוניים הם כיום רק זיכרון עמום

"חיים משמעותם לחיות. בעיות תמיד תהיינה שם. כשהן עולות נווט דרכן בעזרת יוגה – אל תיקח הפסקה"

לא תמיד הייתי יוגי. זאת נשמעת אמירה מובנת מאליה, אבל היא לא. אנשים מסתכלים עלי היום ואומרים לי "אתה, זה המבנה שלך. נולדת לעשות יוגה. אתה רזה וארוך וגמיש וקליל. לא כולנו התברכנו במבנה גוף נוח כל כך ליוגה". אני עומד מולם וחושב, איך לעזאזל זה קרה? מתי הפכתי להיות מודל ודוגמא לגוף אידיאלי של יוגי? כי אני זוכר את הדברים אחרת לגמרי – אני זוכר עבודה קשה, כאבי גב כרונים, אני זוכר כבדות ועייפות מנטלית, אני זוכר ילדות שחולפת לריק מול מסך טלוויזיה.

אם ניתן לומר שדרכו של אדם בדרך שבחר לו בחייו מתחילה בהתמודדיות ובקשיים שנקרו בדרכו ולבסוף הובילו אותו לבחור בדרך מסויימת, אזי הדרך שלי אל עולם היוגה החלה כשהייתי בן 13 שנים בלבד.

אי שם בראשית שנות התשעים, אמי האמיצה שגידלה אותי ואת אחותי בגפה עזבה את הבית ששכרנו ביפו והקימה אוהל מחאה במטרה לקבל מהמדינה דירה בדיור ציבורי. במהלך תקופה זו החלטתי להתגייס לעזרתה של אימי והתחלתי לעבוד בהעברת דירות בחברה שבה עבד גם אבי עוד שנים רבות לאחר מכן. אינני יכול לתאר לכם כמה קשה היתה העבודה הפיזית לגוף צעיר ורפה כל כך, אך קשה יותר היה חוסר התכלית המנטלי בשגרה של נשיאת חפצים כבדים והעברתם ממקום אחד לאחר מבוקר עד לילה. בתום שבועיים של עבודה רצופה במהלך החופש הגדול, התפטרתי והעברתי לאימי 750 שקלים שהרווחתי בזיעת אפי פשוטו כמשמעו.

אלא שהאפיזודה הקצרה הזאת הוטבעה חזק כל כך בתפיסת העצמיות שלי, שלא יכולתי לראות את עצמי מבצע שום עבודה אחרת עוד 15 שנה לאחר מכן. כמעט כל קיץ וחופשה מהלימודים ניצלתי לפרנסה מהובלות ולעבודה לצד אבי שלימד אותי את כל רזי המקצוע. עונת הקיץ העמוסה לעיפה הותירה בי צלקות פיזיות ונפשיות שקרוב לוודאי ילוו אותי כל חיי. כמו אבי גם אני פתחתי כאבי גב כרוניים שנדמה היה באותם ימים שהם חלק מהיות אדם. כל שנה בתום העונה נשבעתי שלא אחזור, ובשנה שלאחר מכן חזרתי על ארבע. אפילו כל שנות לימודי התואר הראשון לא הצליחו להוציא ממני את הסבל. הקרמה הרגישה חזקה מכל השכלה שיכולתי לרכוש.

ביום הולדתי העשרים וששה, חברים הזמינו אותי לערב מהנה בספא ולראשונה בחיי חוויתי מסאז׳. בו ביום הבנתי שאני רוצה ללמוד עיסוי ולבדוק האם אוכל למצוא בתחומי המגע פיתרון לשאלות שלי על הקשר שבין גוף, מבנה ומצב גופני לכאב. הלימודים היו מעניינים והעבודה עם מגע ותחושה ככלי לריפוי התלבשה עלי כמו נעל הזכוכית בסיפור סינדרלה. למדתי עיסוי, עיסוי רפואי ועיסוי תאילנדי כמעט שלוש שנים ואח"כ עבדתי בתחום עוד מספר שנים. לשמחתי, המסגרת איפשרה ועודדה אותנו להתוודע גם לעבודות גוף אחרות. כך התנסיתי בצ׳י קונג, טאי צ׳י, קונג פו, קפוארה ויוגה. גם איינגר יוגה. בתחילה כל תחום משך אותי להתעמק ולהתבסס בו בנפרד ונתתי לעצמי להיסחף עם הזרם לכל כיוון אליו נשבה הרוח; מצאתי את עצמי לומד עיסוי בתאילנד, קונג פו בסין ויוגה בהודו. “ישנן שתי דרכים להתעמת עם כאב: לחיות עם הכאב לנצח או לעבוד עם הכאב ולראות אם ביכולתך למגר אותו” אולם אז קרה דבר מפתיע, שדחק את כאבי הגב הכרוניים הצידה והעלה על נס צורר חדש ששולט ביד רמה בדרך ובבחירות שלי עד היום הזה – כאבי גב אקוטים. הייתי כבר בשלהי שנות העשרים שלי, למדתי עיסוי רפואי, עיקר ההכנסה שלי הגיעה מעיסוי במלונות וספאים, על אף שעדין עשיתי השלמת הכנסה מעבודה בהובלות ותרגלתי ויניאסה ואשטנגה יוגה בסטודיו מגניב במרכז תל אביב. חודש שלם הייתי מרותק למיטה, בלי יכולת להתגלגל ימינה או שמאלה. סבלתי כאבי תופת ועל אף כל הנסיון שלי במגע ועבודת גוף לא היה לי מושג איך להקל את הסבל ולטפל בעצמי. הרגשתי חסר אונים. לאחר שמספר ימים סירבתי לקבל טיפול רפואי הגעתי למצב שאין לי איך להתפנות לשירותים והשותף שלי שהיה גם החבר הכי טוב שלי הזמין אמולנס ובפעם הראשונה והיחידה בחיי התפניתי על אלונקה לבית החולים. הבדיקות הראו שאין פריצת דיסק או כל פגיעה שלדית אחרת והאבחנה של הרופא היתה דלקת. הוא אמר שלדעתו לגוף יש זיכרון של מצוקה ממושכת ועומס פיזי והוא מגיב בלי קשר לאורח החיים וההתנהלות הנוכחית שלי. זאת היתה אבחנה מוזרה מאוד מצד רופא, אבל היא חידדה לי את הצורך למקד את החיפוש שלי לשיטה אחת אמינה, שורשית,ומתודית שתחשוף ותטפל בכאבים שלי באופן מושכל. איינגר יוגה מייד קפצה לתודעתי ואינני רוצה לדמיין לאיזה נתיבים היתה דרכי מובילה אותי אילולא היתה לי הכרות מוקדמת עם שיטת איינגר.

"הגוף שלי הוא המקדש שלי, אסנות הן התפילות שלי"

האמת שזה קצת כמו חלום שמתגשם להתבקש לכתוב על הדרך שלך. זו מתנה מושלמת לאדם שהשקיע את עשר השנים האחרונות של חייו להליכה בדרך מסויימת. היוגה לימדה אותי לא לקחת את הגוף שלי כמובן מאליו. התירגול יצר קשר אינטימי ביני לבין כל איבר ורקמה בגופי: כל תנועה, תחושה, מנח גוף, קוצר נשימה, נוחות, אי נוחות, מחלה ומצב נפשי הם נדבכים של ידע עבור המתרגל שבי. וככל שההבנה שלי את התופעות האלה מתוך התירגול מתחדדת, הכאבים והמגבלות הולכים ופוחתים. רבות התנוחות ששגיתי בעבר לחשוב שלעולם לא יתאימו לי ומסכנות את בריאותי ועתה מתאפשרות בזכות הידע שרכשתי. "יוגה מלמדת אותנו לרפא מה שאין צורך לסבול, ולסבול מה שלא ניתן לרפא" כאבי הגב הכרוניים הם כיום רק זיכרון עמום. הפסקתם של התקפי כאבי הגב האקוטיים היא עדין חזון למועד – הם חוזרים כל שנה עד שנתיים, אולם תדירות ההתקפים ומשכם התקצר מחודש של ריתוק מדכדך למיטה, לימים ספורים עד שבוע של תירגול רסטורטיבי מעצים. ואני אופטימי. אך לא זו בלבד שבכוחו של תירגול יוגה לרפא אותנו מתחלואינו, אני רוצה לטעון שיוגה משנה את הגוף שלנו. היא משנה את מבנה השלד שלנו ואת היחסים בין האיברים הגרמיים בתוך הגוף שלנו. לאורך ולרוחב, מהפנים אל החוץ ולהיפך, הרקמות הרכות שלנו (שרירים, גידים רצועות), משנות את היחסים שלהן עם הרקמות הקשות (עצמות, סחוס) ומוצאות מקום חדש; נוח יותר, משוחרר, ארוך, תומך ויותר ישר ומתואם עם יתר איברי הגוף (אליינמנט). "פעולה היא תנועה עם אינטיליגנציה. העולם מלא בתנועה. מה שהעולם צריך זה יותר תנועה מודעת, יותר פעולה" אני לא אוהב לדבר על הכאב שלי. הייתי שמח אילו יכולתי להיות מוכר כמתרגל וכמורה ליוגה בשל אישיותי הסטווית הכובשת ובשל האינטיליגנציה המקרינה של ההוראה שלי. אבל הדרך שלי היתה רצופה כאב ועבודה קשה. בכל רגע נתון בחיים שלי עלי לנהוג במודעות למצב הגופני שלי על מנת להימנע מכאב. למעשה לא עובר תירגול שבו אני יכול פשוט להשתחרר כליל מהתחושה שאם לא אפעל בצורה מדוייקת ומודעת לכל חלק בגופי, אני עשוי לפגוע בעצמי; התמזל מזלי שמודעות זה יוגה וכאב הוא כלי שימושי מאוד לחידוד התודעה. שום דבר בחיים אינו לחינם, אני רוצה להאמין שנסיון של אחד יכול להוות מקור של 'חוכמת חיים' עבור רבים ושברבות הימים, דרך החתחתים שלי תשרת גם את ההוראה שלי ואת יכולתי לראות את התלמידים שלי לעומק – ברגישות, ביכולת ההבחנה, באמפתיה, במגע, בתיקון ובטיפול. "עבור יוגי, הגוף הוא מעבדה לחיים, שדה של התנסות ומחקר נצחי"

כל הציטוטים של ב.ק.ס איינגר ותורגמו על ידי באופן חופשי